פרויקט גמר אור כהן

1. תצוגת הפרויקט: נושא, רעיון מרכזי ומטרות

פרויקט הגמר שלי בצילום עוסק בעולמם של בעלי החיים הנמצאים במשפחות אומנה ומחכים לבית חם. הפרויקט מתמקד בז'אנר של צילום סטודיו של בעלי חיים, כאשר במהלך העבודה התרכזתי בעיקר בצילום כלבים דרך העמותות  "נהריה אוהבת חיות" הפועלת בעיקר באזור הצפון ודרך משפחות אומנה ו"כלבלאב" הפועלת ביסעור ובאמצעות משפחות אומנה, בנוסף יצא לי לצלם אצל משפחת אומנה פרטית שלא הגעתי אליה דרך עמותות.

הקונספט המרכזי של הפרויקט נולד מתוך רצון להעניק לכלבים הללו "במה" מכובדת, נקייה ופוטוגנית, שתציג את האופי הייחודי שלהם ותוציא אותם מהקשר המקלט הטיפוסי. רציתי שהצופה יחווה חיבור רגשי עמוק עם הכלב דרך המבט שלו, ויחוש את התקווה והרצון שלו להיקשר לבני אדם.

בחרתי בנושא זה מכיוון שיש לו משמעות חברתית ואנושית עמוקה עבורי היה לי חשוב לתרום לעמותות שגם ככה נותנות מעצמן ללא תמורה. בעלי חיים באומנה חווים לעיתים קרובות חוסר יציבות, ותמונות טובות הן הכלי החזק ביותר שיכול לסייע להם למצוא בית קבוע. המטרה האמנותית והתקשורתית שלי הייתה ליצור סדרת פורטרטים מקצועית, ברמה גבוהה, שתוצג ברשתות החברתיות ובעמותות, ותגרום לאנשים לעצור, להתרגש ולרצות לבוא ולאמץ את הכלבים האלו למשפחתם.

2. תהליך העבודה: שלבים, החלטות ופיתוח הרעיון

תהליך העבודה על הפרויקט היה דינמי ארוך ומורכב, והתנהל בצורה כרונולוגית לאורך שמונה חודשים:

• שלב א' – תכנון, קונספט ויצירת קשר: בשלב הראשון גיבשתי את הרעיון לצלם כלבים שמחפשים בית פניתי לעמותות שונות כדי למצוא שותפים לדרך לאחר תיאומים הגעתי לעמותת "נהריה אוהבת חיות" ודרכם התחלתי את ימי הצילום הראשונים, אחר כך הגעתי לעמותת "כלבלאב" ודרכם המשכתי וצילמתי את רוב הכלבים. 

• שלב ב' – הקמת הסטודיו הנייד והצילומים בשטח: ההחלטה האמנותית שלי הייתה לצלם בתוך בתי האומנה כדי לא להוציא את הכלבים מסביבתם המוכרת יחד עם ערן המורה שלי שיצא איתי לצילום הראשון תכננו את מבנה הסטודיו ימי הצילום דרשו ממני להקים סט סטודיו שלם (רקע מקצועי, חצובות ותאורות פלאש) בתוך סלונים וחדרים של אנשים, במהלך ימי הצילום פגשתי כלבים שונים (פנגו, קוקי, דן דן ועוד). לעיתים הצילום תורגם לתהליך ספונטני למשל כשהכלב פנגו סירב להצטלם בתוך הבית, נאלצתי להעביר את הסט החוצה ולצלם אותו על רקע הדשא הסינטטי ובדרך לצלם גם חיות אחרות שהיו שם כמו הארנבת מייפל והנחשה מזל.

• שלב ג' – עריכה סלקטיבית ופוסט-פרודקשן: לאחר כל יום צילום העברתי את מאות התמונות לתוכנות העריכה לייטרום בבית הספר. העריכה התמקדה בניקוי הרקע, תיקוני חשיפה ותאורה, והדגשת העיניים של הכלבים, כדי להעניק לתמונות מראה מקצועי.

3. קשיים ואתגרים: בעיות, פתרונות ולמידה

הפרויקט הזה הציב בפניי אתגרים אדירים, והתמודדות איתם היא שעיצבה את התוצר הסופי:

• קשיים אישיים ולוגיסטיים (עבודה מול אנשים): אחד האתגרים הגדולים ביותר היה תיאום זמנים, ביטולים ודחיות. חוויתי מצבים של "טלפון שבור" בין העמותה למשפחות האומנה, ימי צילום שנדחו בשל מזג אוויר (כמו שינוי התאריכים עם זיו בגלל חשש לגשם), ואפילו אנשים שסיננו אותי ברגע האחרון. 

• קשיים טכניים: שינוע הציוד הכבד (רקעים, פלאשים, חצובות) לבתי האנשים היה מורכב פיזית. בנוסף נאלצתי להקים סטודיו שלם בתוך חללים קטנים וצפופים דבר שהקשה על מיקום נכון של התאורות ויצר מגבלות קומפוזיציה.

• קשיים יצירתיים (העבודה עם הכלבים): אי אפשר לבקש מכלב "לחייך" או "לא לזוז" חלק מהכלבים היו חרדתיים ומפוחדים מאוד (כמו דן דן שרעד ולא הסכים לעלות על הרקע או פנגו שנבח ללא הפסקה). הכלבים זזו, ברחו מהרקע, וכלבות אחרות בחצר הפריעו למהלך הצילומים המתוכנן.

כיצד התמודדתי?

קודם כל גייסתי את אבא שלי שהפך לעוזר הסטודיו שלי עזר לי להוביל את הציוד הכבד באוטו ותמך בי ברגעים הקשים, שנית, למדתי לשחרר את ה"סטריליות" של הסטודיו, כשהכלבים סירבו לעלות על הרקע פשוט יצאתי איתם החוצה צילמתי באור טבעי והתאמתי את עצמי לקצב שלהם למדתי לגלות סבלנות רבה ופשוט המשכתי לעבוד עם מי ש"זרם" איתי ורצה לשתף פעולה.

4. עבודה בצוות ושיתופי פעולה

למרות שזהו פרויקט אישי שאת רובו המוחלט ביצעתי לבדי הוא דרש ממני יכולות תקשורת ועבודת צוות ברמה גבוהה מול גורמים חיצוניים.

במהלך הפרויקט ניהלתי מערך תקשורת מול רכזות העמותות ומול משפחות האומנה (כמו בן, ענבל, אנה, נגה וזיו). למדתי כיצד להסביר את החזון האמנותי שלי לאנשים מבוגרים ממני איך לתאם ציפיות ואיך להתנהל ברגישות בתוך בתים של אנשים זרים.

5. כלים ומיומנויות שלמדתם

הפרויקט היווה עבורי קפיצת מדרגה מקצועית ואישית:

• מיומנויות טכניות ויצירתיות: למדתי מאפס כיצד לתפעל ציוד סטודיו מקצועי מחוץ לכותלי בית הספר. הבנתי איך לשלוט בתאורה מלאכותית, איך להתמודד עם תנאי תאורה משתנים (כמו מעבר מפתיע לצילום חוץ) ובעיקר רכשתי מיומנות נדירה של צילום בעלי חיים בתנועה דבר הדורש מהירות תגובה הבנה של פוקוס עוקב וקומפוזיציה מהירה.

• מיומנויות בין-אישיות וגילויים אישיים: גיליתי בעצמי כוחות של התמדה למרות הביטולים והרגעים המייאשים לארגן פרויקט כזה דרש מיומנויות הפקה ניהול זמן ואסרטיביות גיליתי שאני מסוגלת להפיק ימי צילום מורכבים לגמרי בעצמי והתגובות של האנשים לתמונות העלו מאוד את הביטחון העצמי שלי כיוצרת וכצלמת.

6. סיכום אישי ודגשים לעתיד

בסופו של תהליך אני חשה תחושת סיפוק אדירה וגאווה גדולה אני שמחה מאוד מהתוצאה הסופית התמונות יצאו איכותיות מקצועיות ומעבירות בדיוק את האופי והרגש של הכלבים, יחד עם השמחה אני גם חשה הקלה גדולה שהצלחתי לסיים אותו למרות כל המכשולים בדרך בנוסף חלק מהכלבים אומצו וזה משמח אותי מאוד.

אם הייתי מתחילה את הפרויקט מחדש הלקח המרכזי שאני לוקחת איתי לעתיד הוא לא לבסס פרויקט צילום דחוק בזמן על גורמים אנושיים חיצוניים בפרויקטים הבאים שלי אדאג שהגרעין המרכזי של העבודה יהיה תלוי אך ורק בי כדי למנוע את הלחץ שנובע מביטולים של אחרים כמו כן הייתי פונה ליותר עמותות כבר על ההתחלה ולא נסגרת בכל פעם על עמותה אחת בלבד.

החוויה הזו תישאר איתי עוד זמן רב ואני מקווה שהתמונות הללו אכן יגשימו את מטרתן המקורית וימצאו לכלבים המדהימים האלה בית חם.

עדכון-הכלבה רקסי מעמותת נהריה אוהבת חיות {סט הצילומים הראשון בתהליך} אומצה והגיע לבית חם בזכות התמונות והפרסום ברשתות החברתיות של העמותה.