מאיה בולצמן

האלמנטים והטבע

"בשמניזם אומרים שיש לנו נשמה אחת נצחית, ובמשך כל הגלגולים אנחנו בוחרים בכל פעם מחדש באיזה גוף להופיע. בשבילנו הגוף, הנשמה, הרוח והיקום – כולם מחוברים. הרעיון הוא להביא הרמוניה בתוכנו וללמוד מהטבע. מה שמניע אותנו בחיים זו האש – התשוקה בתוכנו. האדמה זה הגוף הפיזי שלנו, המים זה הדם שזורם לנו בגוף, והרוח זו הנפש. העצים נותנים את השרף שלהם מהפצע שלהם בשביל שאנחנו נוכל לרפא את הפצע של כולנו. בגלל זה כשפותחים טקס, אומרים תודה לכל הכיוונים, לכל האלמנטים, ולכל החלקים של הגוף."

הדרך אל הרוח

"כשהייתי ילדה בת חמש או שש, הייתי בורחת בלילה מהאוהל בקייטנה, עולה להר ומדברת עם תנשמת. ידעתי באופן טבעי מאיזה צמח לרפא ומאיפה לשתות מים, אבל לא יכולתי לספר שאני מדברת עם 'ספיריץ', וכנראה ששכחתי מזה. שנים אחר כך, כשגרתי בברזיל, הלכתי ל'בית הנשמות' ומישהי שם אמרה לי: 'את יכולה לתקשר עם נשמות'. אמרתי לה שאני עם שני ילדים וצריכה לפרנס על פני האדמה. עזבתי הכל, חזרתי לארץ וגידלתי את הילדים. רק בגיל 50 אמרתי – חלאס, בואי נעשה מה שאני יודעת לעשות מאז שאני קטנה, וחזרתי לעולם הרוחני ששכחתי בגיל שש. למדתי ממרפאים ושאמנים בדרום אמריקה, ובמשך שנתיים קיבלתי שיעורים כל יום שישי בבוקר מרוח בנחל חילזון. היא לימדה אותי שלכולנו יש נשמה, ושאפשר לדבר עם הנשמה של העץ ושל האדמה."

השמניזם והשירות

"שמניזם זו מילה שהמערב בחר בה. בכל מקום בעולם – בגיאורגיה, ברוסיה או בטורקיה – יש אנשים כאלה, רק שקוראים להם בשמות אחרים. זה תמיד אותו בן אדם שיכול לראות מעבר ולדבר עם נשמות. אם הייתי צריכה להסביר את זה למערב, הייתי קוראת לזה: הקשבה, נשימה ונשמה. בלי נשימה הגוף והנשמה לא יכולים לחיות. שמן הוא קודם כל בן אדם ענו, נקי מספיק בפנים כדי לדבר עם נשמות אחרות, ונמצא בשירות עבור הקהילה שלו. אומרים ששמן זה בן אדם שמת לפחות פעם אחת וראה את העולם הבא – ובגלל שהוא כבר ראה את הנשמה של עצמו, יש לו יכולת לשמוע נשמות של אחרים, לצאת החוצה וללמוד מהטבע."

נצחיות והרמוניה

"הנשמה שלנו נצחית ואין לה סוף. המורה הרוחנית שלי, הרוח מנחל חילזון שמצאו את העצמות שלה וקוראים לה 'המכשפה מנחל חילזון', סיפרה לי שאני הייתי המורה שלה לפני 15 אלף שנה. תראה כמה זמן הנשמה שלי מתגלגלת. החיים הם כמו נחל – בגוף אנחנו יודעים איפה התחלנו ואיפה נמות, אבל לנחל אין התחלה וסוף. הסוף שלו זה האוקיינוס, ושם כולנו – אני, אתה, העץ והכלב – נהיה אחד. המשאלה שלי בעולם היא שנדע להקשיב לרוחות, למים, לאדמה ולבני אנוש, כי כולנו בעצם נשמה אחת. עצוב לי שהאנושות שכחה שאפשר לחיות בהרמוניה ביום-יום, וצריך ללכת לריטריט בשביל זה. במערב לימדו אותנו שאנחנו מעל הטבע והחיות כי אנחנו יכולים לחשוב, אבל פספסנו את הדרך. אני לא מאמינה בלוהים אחד, אני מאמינה בזה."